השם יכול להימצא רק במקום שתרשה לו להיכנס

(הרבי מפשיסחא)

רבי ישראל בן אליעזר, אבי תנועת החסידות, זכה להיקרא "הבעל שם טוב" או בעש"ט (מבוטא besht), על רקע היותו מרפא בעזרת צמחי מרפא, בעל כוחות רוחניים על טבעיים גבוהים במיוחד. הוא אהב לשוטט ביערות ולבקר בכפרים הנידחים, שם, מתוך מפגשיו עם האנשים הפשוטים, זכה להשראה. המסר שלו היה בבחינת חידוש מהפכני להגות היהודית שעד אז, החשיבה במיוחד את הלמדנות. הבעל שם טוב הדגיש את גדולתה של התמימות שבפשטות, כחיבור ישיר עם הבורא. חיבור שיש בו דבקות ושמחה. התעלות מיסטית. 

מספרים כי פעם  הגיע לפונדק דרכים מרוחק מאוד, בעת שבעליו, יהודי כפרי פשוט, היה בחדר סמוך, שקוע בתפילה. התיישב הבעל שם טוב והמתין למארחו מספר שעות. אז, הגיח בעל הפונדק מחדרו ולאחר שבירך את אורחו לשלום, התנצל בפניו והסביר במבוכה: "אני יהודי בור ועם הארץ, שבקושי מצליח לבטא את מילות התפילה מן הסידור. לפענח את ההנחיות הכתובות לצד כל תפילה, ללא ניקוד, זו כבר משימה בלתי אפשרית עבורי. לכן אין לי ברירה אלא לקרוא כל יום את כל הסידור מתחילתו ועד סופו".