השם יכול להימצא רק במקום שתרשה לו להיכנס

(הרבי מפשיסחא)

רבי ישראל בן אליעזר, אבי תנועת החסידות, זכה להיקרא "הבעל שם טוב" או בעש"ט (מבוטא besht), על רקע היותו מרפא בעזרת צמחי מרפא, בעל כוחות רוחניים על טבעיים גבוהים במיוחד. הוא אהב לשוטט ביערות ולבקר בכפרים הנידחים, שם, מתוך מפגשיו עם האנשים הפשוטים, זכה להשראה. המסר שלו היה בבחינת חידוש מהפכני להגות היהודית שעד אז, החשיבה במיוחד את הלמדנות. הבעל שם טוב הדגיש את גדולתה של התמימות שבפשטות, כחיבור ישיר עם הבורא. חיבור שיש בו דבקות ושמחה. התעלות מיסטית. 

מספרים כי פעם  הגיע לפונדק דרכים מרוחק מאוד, בעת שבעליו, יהודי כפרי פשוט, היה בחדר סמוך, שקוע בתפילה. התיישב הבעל שם טוב והמתין למארחו מספר שעות. אז, הגיח בעל הפונדק מחדרו ולאחר שבירך את אורחו לשלום, התנצל בפניו והסביר במבוכה: "אני יהודי בור ועם הארץ, שבקושי מצליח לבטא את מילות התפילה מן הסידור. לפענח את ההנחיות הכתובות לצד כל תפילה, ללא ניקוד, זו כבר משימה בלתי אפשרית עבורי. לכן אין לי ברירה אלא לקרוא כל יום את כל הסידור מתחילתו ועד סופו".

"בואו אתם אטומים (atoms) אובדים, הימשכו אל המרכז שלכם והיו המראה הנצחית אותה ראיתם; קרניים שתהו אל תוך מרחבי חשיכה, שובו וחזרו ואל תוך   השמש שלכם היטמעו".

                                                                                              (פאריד או-דין עטאר)

יחסי המשיכה-דחיה של הכוח הזכרי והנקבי רוטטים במחול אינסופי של יצירה. ין ויאנג. יוצאים מתוך נקודת הטאי-צ'י האינסופית ונשאבים חזרה לתוכו, תוך הרפייה מלאה שיש בה ויתור מוחלט על זהותם, לקראת לידה מחדש. יאנג נשפך אל תוך ין וין אוסף לתוכו יאנג. לא נלחמים זה בזה כי אם  מכילים זה את זה. האחד פעיל השני סביל. האחד זורע השני מפתח. האחד מפרה השני פורה. ונקודת הכוח נמצאת בין שניהם. דחוסה יותר מבזלת, דלילה יותר מרוח. שבריר זמן ומקום בתוך אשליה של כאן ועכשיו.

64 השישיות שבחכמת התמורות, מלמדות על 64 צירופים בסיסיים של הכוח הזכרי והכוח הנקבי – ובעיקר, התנועה שבתוכם– כפי שאלה באים לידי ביטוי ב 64 מצבים ארכיטיפיים, להם שותף האדם. מתוכן, שישייה 63, המוכרת בשם: “החצייה הושלמה", משקפת מצב בו איכות ין ואיכות יאנג, נמצאים במקומם הנכון, כאשר הכוח הזכרי מוביל את הכוח הנקבי; איכות יאנג נושאת על כפיה את איכות ין.

וכך ניתן בשישייה זו לראות את הקווים הזכריים והנקביים כשהם ממוקמים ב”סדר אופטימלי”: תחתון (ראשון מלמטה), שלישי וחמישי – כקווים יאנגיים (תקיפים, זכריים), המובילים את הקווים שני, רביעי ושישי, כקווים ייניים (סבילים, נקביים). בשישייה זו, הכל נמצא בסדר ה

נכון שלו. לכן שמה של השישייה: “”החצייה הושלמה". היעד הושג.