שמות בעלי החיים שניתנו לענפים הארציים על מנת לסמל אותם, הנם תוספת מאוחרת יותר, והתרגומים שלהם שונים. צריך לזכור: מה שחשוב באמת זה אופי הענף עצמו, כחיבור בין האיכויות המרכיבות כל ענף וענף ומיקומו של חיבור זה במחזוריות האנרגטית - כפרק בתהליך הצמיחה של כל איכות ואיכות. לפיכך, למרות שבעלי החיים מעצם תכונותיהם, אמורים לבטא את איכויות הענף, עדיין, הרבה יותר חשוב להבין את מהותו האנרגטית של הענף כמורכבות זו או אחרת של חמש הפאזות. המלצתי אם כן היא, פחות להתעסק במאפיינים של כל “חיה” ו”חיה” - ויותר ללמוד את מורכבות הפאזות כפי שהן נראות בכל ענף וענף כמכלול.

להלן שמות 12 הענפים הארציים, כפי שהם מופיעים בתרגומים מסוימים, כאמור תוכלי לראות אותם גם תחת כינויים אחרים. הם מובאים כאן - כשפה בלבד. שבעה ענפים מורכבים משלוש איכויות: איכות מרכזית, איכות חבויה ועוד איכות חבויה. שני ענפים מורכבים משתי איכותיות בלבד: איכות מרכזית ועוד איכות חבויה אחת. ואילו שלושה ענפים, מורכבים מאיכות אחת ומבטאים את האיכות בצורה הטהורה שלה. סך הכל 12 ענפים ארציים

ראשון: עכבר, המבטא את איכות מים בצורה הטהורה שלה. 100חלקים יאנג מים

שני: שור,  מורכב מ 60 חלקים ין אדמה, עוד 20 חלקים ין מים ועוד 20 חלקים ין מתכת. במבחינה גאוגרפית הוא שייך לאזור איכות מים ואולם הוא משמש כנקודת האדמה המאפשרת את הטרנספורמציה מאיכות מים לעץ

שלישי: נמר, מורכב מ 60 חלקים יאנג עץ, עוד 20 חלקים יאנג אש ועוד 20 חלקים יאנג אדמה. הוא זה שמכניס  (ברובד הגלוי) אותנו לאזור של  איכות עץ

רביעי: ארנבת, מורכב מ 100 חלקים ין עץ. הוא נקודת השיא של איכות עץ

חמישי: דרקון, מורכב מ 60 חלקים יאנג אדמה, 20 חלקים ין עץ ועוד 20 חלקים ין מים. כדאי לשים לב לעובדה שגם הענפים המבטאים יאנג אדמה (דרקון וכלב), הם בתוכם מכילים איכויות נקביות. הדרקון משמש כנקודת האדמה המאפשרת את הטרנספורמציה מאיכות עץ לאיכות אש

שישי: נחש, מורכב מ 60 חלקים ין אש, עוד 20 חלקים ין אדמה ועוד 20 חלקים ין מתכת. הנחש הוא הענף שמכניס  (באופן גלוי) לאזור של איכות אש

שביעי: סוס, מורכב מ 70 חלקים יאנג אש ובנוסף 30 חלקים יאנג אדמה. כנקודת השיא של אזור אש, הוא מבטא את האש שבאש

שמיני: כבשה, מורכבת מ 60 חלקים ין אדמה, 20 חלקים ין אש ו 20 חלקים ין עץ. הכבשה, היא נקודת האדמה המאפשרת את הטרנספורמציה מאש למתכת

תשיעי: קוף, מורכב מ 60 חלקים יאנג מתכת, עוד 20 חלקים יאנג אדמה ועוד 20 חלקים יאנג מים. הקוף הוא הענף שמכניס (בגלוי) לאזור של איכות מתכת

עשירי: תרנגול, מורכב מ 100 חלקים ין מתכת. אחד משלושת הענפים הטהורים. כמו אחיו העכבר, הארנבת והסוס - הוא מציין את נקודת השיא של האיכות אותה הם מייצגים - אצל התרנגול:  של אזור מתכת

אחד עשר: כלב, מורכב  מ 60 חלקים יאנג אדמה, 20 חלקים ין מתכת ועוד 20 חלקים ין אש. שוב, כדאי לשים לב לכך שכמו בדרקון, גם בכלב המבטא ענף זכרי, האיכויות החבויות הנן איכויות נקביות  

שניים עשר: חזיר, מורכב מ 70 חלקים ין מים ו 30 חלקים ין עץ. הענף שמכניס (בגלוי)  אותנו לאזור של פאזת מים

* * *

כדי ללמוד על תהליך הצמיחה המחזורית של הין והיאנג, כדאי להסתכל על תהליך הצמיחה של עץ

• עכבר: הזרע שנמצא מתחת לפני הקרקע, כבר שוקק חיים
• שור: הזרע נבט, אלא שהנבט עדיין מתחת לפני הקרקע. הוא עדיין לא פרץ
• נמר: הנבט פורץ את פני הקרקע
• ארנבת: הנבט מוצא את עצמו במרחב החדש, גמיש ומתאים את עצמו
• דרקון: כבר יש צמיחה והיא לקראת התפשטות, כמו בפתח ההמראה
• נחש: התפשטות אטית והכנה לקראת נקודת שיא
• סוס: התפשטות בנקודת שיא. פריחה בשיאה
• כבשה: אחרי נקודת ה”קליימקס”. לאחר הפריחה, הבשלת הפרי
• קוף: איסוף הפרי והתמעטות החיוניות של העץ. הכנה לקראת סוף
• תרנגול: נקודת סוף. צמצום וניקיון
• כלב: אחרי נקודת הסוף. הזרע נטמן באדמה. דממה
• חזיר: הזרע סביל, נוכח בתוך קבלת ההזנה לקראת מעגל חדש
• ושוב עכבר: הזרע שוקק חיים
• ושור: נביטה מתחת לפני הקרקע
• ונמר: פריצה
• וכך הלאה וכך הלאה במחזוריות

* * *

כמערכים של “מרכזי הכרה”, ניתן לראות ב 12 הענפים הארציים, הטבעה של קוד אנרגטי הפועל ברמה השנונה ביותר על דרך התנהלותו ה”צפויה” של האדם, גם ברובד החשיבה וגם רובד הרגש ובדרך תפיסתו את העולם שסביבו. במערכים מולדים אלה, הענפים הארציים (והגזעים השמימיים - על כך במאמר אחר) מראים את ה”עדשות” דרכן האדם “רואה” את עולמו, קרי מציאותו

כדי להבין את זה, דמייני לעצמך, אדם שנולד עם עדשות ורודות המחוברות אליו כמו “המגפיים של ברוך” בשיר של כוורת הזכורה לטוב. לא משנה, מהו צבעם ה”אמיתי” של האובייקטים הנמצאים מולו - דרך העדשות שלו, הם ייראו כוורודים

ונגיד שלצדו, נמצא אדם שנולד עם עדשות אפורות. הכל ייתפס בעיניו כאפור, נכון? עכשיו, בואי נלך עם זה צעד אחד קדימה. תארי לעצמך, ששני האנשים האלה מנהלים שיחה, המבוססת - איך לא? - על דרך “היכרותם” את העולם, כמובן כל אחד דרך העדשות שלו. האחד בטוח שהוא צודק ואילו השני בטוח שהצדק דווקא איתו

בדאו-דה-ג’ינג נאמר על כך

חמשת הצבעים מעוורים את העין

חמשת הצלילים מחרישים את האוזן

חמשת הטעמים מלעיטים את החך

צבעים, צלילים וטעמים - לכל אלה יש מקום בחיים חיוניים ויצירתיים, בהם חוש הראיה, חוש השמיעה וחוש הטעם תקינים ומבטאים בריאות פיזית, נפשית ותודעתית. בטח בתפיסה הדאואיסטית הרואה בעולם התופעות ביטוי . לדאו. סיפור טועמי החומץ הידוע, בו לאו טסה חווה את טעם החומץ כמתוק, ממחיש את זה. הכל דאו לפיכך במצב תודעתי משוחרר אפשר רק לצחוק

אם ככה, זה לא הצבע לכשעצמו שמעוור את העין - אלא המחשבה המתעתעת שזה הצבע הבלעדי.  באותה מידה, זה לא הצליל לכשעצמו שמחריש את האוזן - אלא השיפוט השגוי שעלול להתלוות אליו ביחס לעצמו ו/או ביחס לצלילים האחרים. הטעמים לכשעצמם חשובים - ההישאבות המוחלטת אליהם, היא המוטעית. במילים אחרות, זה לא הטבע שמתעתע באדם - אלא דרך התפיסה שלו את הטבע, ובעיקר בעיקר את היחסיות של הטבע, אותה הוא מדמה לחשוב שהיא אבסולוטית

כמערכים אנרגטים מולדים, 12 הענפים הארציים, הם העדשות דרכן האדם רואה את עולמו; הצבעים, הצלילים והטעמים - להם הוא מייחס, אבסולוטיות. וכך אדם שבמערך האנרגטי המולד  שלו נמצא הענף הארצי המכונה “נמר” (יאנג עץ המכיל בתוכו יאנג אש ויאנג אדמה, כאמור), יתפוס את עולמו כ”מציאות עולם” בה עליו לכבוש, לצוד, להשיג, “לתקתק דברים”, להוביל, להיות אסרטיבי - אם לציין רק כמה מהתכונות המאפיינות את “עדשה” זו

זה אומר שכמו במשל העדשות, לא משנה מהו טבעה של המציאות שמולו - אדם זה שבדוגמה, יחווה מציאות זו  כבמה ה”קוראת” לו להוציא מולה את “נמריותו” - כי כך הוא רואה אותה ובעיקר, מאמין שזו המציאות היחידה. ואולם, זה לא הכל. מכיוון שמציאות מהדהדת לאמונות פנימיות, העובדה שהוא רואה ב”מציאות עולמו” קרקע הקוראת לו לתכונות העץ הזכרי, סביר להניח שזוהי גם המציאות שהוא יימשך אליה במיוחד - מה שיעצים אצלו את האמונה שאכן זוהי טבעה האמיתי של מציאות. במה שנקרא משחק מראות.

* * *

ואמנם שמה של שיטת עבודה המשלבת בה את ידע הגזעים השמימיים והענפים הארציים כפי שאלה ממוקמים בזמן הלידה, הנו: “ארבעת עמודי הגורל”. ללמד, ש”עדשותיו” של אדם - הן גורלו. ואולם ישנו דבר אחד שנמצא מול “עמודי גורל” אלה והוא, חופש הבחירה. לפיכך, שום מפה בעולם, אינה יכולה להראות את הבחירות התודעתיות (רוחניות) שבעל/ת המפה עושה בחייו/ה. מפה יכולה להראות נקודת מוצא בלבד, נטיות ופוטנציאל  

הרעיון הסתור לכאורה, ש“הכל צפוי והרשות נתונה”, נמצא בגרעין התודעתי של מסורות רוחניות רבות. כשמדובר בדרך הדאואיסטית, שאלה שעולה ומתחדדת אף יותר, היא אותה שאלה מרכזית: מהי דרך עבודה שמאפשרת גם מימוש של הטבע הטבעי המולד - אותה אותנטיות של ה”עץ הלא מעובד” - וגם את מה שמעבר לזה, בו זמנית. ובכלל, מהי אותה אותנטיות? מהו אותו עץ לא מעובד

הדאו-דה-ג’ינג עונה על כך

אנחנו יוצרים כלי מגוש חימר

זה החלל הריק שבתוך הכלי שעושה אותו לשימושי

מערך 12 הענפים הארציים המולד של האדם הוא בבחינת אותו כלי עשוי גוש חימר, שהגדרותיו וצורתו מקנים לו את אופיו. ואולם, החלל הריק שבתוך הכלי - אותו מרחב פנימי, אותו “ריק” המאפשר תנועה שיש בה שחרור - הוא הוא זה שמקנה לכלי את היכולת להיות שימושי למה שנמצא בתוך הכלי. לפיכך בעבודה התודעתית הנעזרת בידע הגזעים השמימיים והענפים הארציים, אין כלל קונפליקט או/ו מאבק בתכונות המולדות, באותה אותנטיות

מולדת לכאורה - אלא התמרת התכונות המולדות לתודעה טהורה המאפשרת בחירה