היי שיבולת

מתוך 64 השישיות שבחכמת התמורות, השישייה שמלמדת יותר מכל, על חשיבותו הרבה של השינוי הלא צפוי, בחיזוק ההתמסרות לדאו, זו שישייה 25, המכונה בתרגומים המערביים, "לא צפוי", "תום" (במובן תמימות), "ספונטניות" ואף "אי הסתבכות". השישייה כולה עוסקת בהתרחשות לא צפויה הנכנסת לדרך המתבונן/ת ובייחוד - דרך תגובתו/ה להתרחשות זו. ככלל, ההבדל בין התרחשות צפויה להתרחשות לא צפויה נמצא ביכולת היערכות מוקדמת לקראת ההתרחשות. התרחשות צפויה מאפשרת תכנון, התארגנות, הכנה מקדימה לקראת. שונה הדבר לגמרי כשמדובר בהתרחשות לא צפויה. התרחשות שכזו - נעימה או לא נעימה - כמו תופסת את האדם "לא מוכן" וחשוף. עליו להגיב בספונטניות. 

האם בתגובתו תהיה חשיבה מניפולטיבית שיש בה מעורבות לא נכונה עבורו, בהתרחשות? או האם הוא יגיב בתום שתואם פשטות פנימית וכנה, שאין בה הסתבכות בהתרחשות? זו השאלה שחכמת התמורות מפנה בשישייה זו, כשכמובן ההדרכה שלה מכוונת לפעולה שיש בה תום ואי הסתבכות. ששת הקווים המשתנים המרכיבים את השישייה, מלמדים על מצבים שונים של התנהלות תמימה ו"לא מעורבת", לנוכח הלא צפוי.

הקו החמישי של השישייה יכול ללמד על אופי מצב שכזה והתגובה (או האי-תגובה) הראויה. הקו מדבר על "חולי לא צפוי" (חולי לאו דווקא במובן הפשטני שלו). היה אפשר לחשוב שלנוכח חולי, יש מקום לחפש לו מרפא (בצורה של פתרון זה או אחר). ואולם ההדרכה בקו החמישי אומרת: "ללא תרופות, תהיה שמחה". במילים אחרות, אין צורך להיכנס למעורבות יתר במציאת פתרון "חיצוני" לבעיה. הדברים יסתדרו מעצמם. מה שהגיע באופן לא צפוי, יחלוף מעצמו - אם רק יניחו לזה.

הדרך הדאואיסטית, שקלאסיקת התמורות היא אחת מלבנות היסוד שלה, מכוונת להתמסר לאותו מקום הנמצא מעבר למה שנתפס כניגודים. אז כשיטת חיזוי שנונה, את שואלת, איך אפשר לעשות צפי למה שאינו צפוי? והתשובה מרומזת כבר בשאלה. כחכמת חיזוי, זו יכולה לנבות שעתיד להיות מצב שלא ניתן לניבוי. אחרי הכל, מטרתו של מצב זה היא בדיוק זו: לא לאפשר לאדם לדעת את שעתיד לבוא בצורה של אותה התרחשות לא צפויה. כי במצב זה כאמור, תגובתו ה"נקייה" מכל "היערכות" (מוקדמת או בזמן אמת), היא זו שנמדדת. חכמת התמורות כדרך התבוננות, מכוונת את אור התודעה עוד יותר פנימה. 

בברכה, יעל