שנתיים לאחר סיום לימודי ותוך כדי התמחותי ברפואה יפנית חיפשתי מקומות נוספים לטפל ולצבור נסיון קליני. בדרך לא דרך הגעתי לרופאים לזכויות אדם, ולאחר שיחה ארוכה עם סלאח, אחראי המתנדבים שניסה לעמוד על קנקני קבענו שבשבת הקרובה אצטרף לצות הרפואי שנוסע לכפר סמוך לגנין.

עוד לפני שממש עיכלתי את הצעד החדש בחיי מצאתי את עצמי יושב ב8 בבקר בבית קפה בטירה לוגם קפה שחור שמסביבי התנהלות טיפה שונה ממה שמוכר לי מבתי קפה בת"א. המבטים היו סקרנים משני הצדדים אך מכיוון שהיה ברור לכולם שאנו חלק מאגודת הרופאים זכינו לכבוד רב ולתחושת בטחון.

הצות הביסיסי מורכב כמובן מרופאים שונים אורטופדים ומומחים בתחומים שונים ובנוסף הצטרפו אחיות, פסיכולוגים, כירופרקט ואופטמטריסט.החלוקה היתה כמעט שווה בין ערביי ישראל ליהודים. לאחר התארגנות קצרה יצאנו לדרך.

הנוף השתנה במהירות, חצינו מספר מחסומים ומהכבישים הרחבים של ישראל מצאנו את עצמנו בנוף ההררי של צפון השומרון. למרות הנסיעה הצפופה בטרנזיט האוירה היתה מצוינת, ההתרגשות מן המפגש הצפוי היה ניכר על האנשים השונים.

לאחר נסיעה של שעה מטירה הגענו לעולם אחר. הכפר ממוקם במורדות גנין ולאחר קבלת פנים קצרה בבניין המועצה התחלקנו לצוותי עבודה. "הקליניקה" המאולתרת היתה ביה"ס יסודי וחדרי הטיפול היו כתות הלימודים. תור ארוך של תושבי הכפר עם שלל בעיות רפואיות חיכה לנו בשאיפה שנוכל לעזור להם בשלל בעיות שונות. ארגון רופאים לזכויות אדם אשר עובד בשטחים ובאזורים שונים בארץ ממקד את פעילותיו לאוכלוסיה שלא זוכה לטיפול רפואי שוטף. במסגרת פעילות האגודה הארגון  מטפל בפזורה הבדואית ובעובדים הזרים אשר נטולים כל ביטוח רפואי.

התמקמתי באחד מכתות הלימודים ובעזרתו של אחמד,בחור מקסים בן 21 ששימש כמתורגמן שלי במהלך היום. נדרשו לא מעט אילתורים וחשיבה יצירתית ליצור אוירה טיפולית, כשאנו מצרפים שולחנות כתיבה ומכסים אותם בשמיכות צמר לשימוש כמיטות טיפולים.אחמד אשר ביום יום עובד כחובש מטעם הצלב האדום היה נרגש מהציוד החדש שנגלה לעיניו שכלל מחטים,מוקסות ושלל ציוד של הרפואה היפנית.

מהר מאד צללתי לעבודה אינטנסיבית בתושבי הכפר.נשים וגברים כאחד נשכבו על מיטות הטיפולים והתמסרו לחלוטין לדיקור, למוקסה ולשלל האמצעים האלקטרונים שחיברתי לגופם. למרות הקושי הבסיסי של השפה האינטראקציה ביני לבינם היתה מצויינת והמבט מלא הערכה ותודה שבעינהם היתה חוויה שלא אשכח.

לאחר 7 שעות אינטנסיביות שבהם טיפלתי בלמעלה מ20 מטופלים (עבדתי על 2-3 מטופלים במקביל)רובם עם בעיות אורטופדיות וגסטרו, נפרדנו לשלום מתושבי הכפר. לפני שחזרנו הוזמנו לבניין המועצה, ומעבר למילות התודה ולהבטחה להמשך שיתוף פעולה חיכתה לנו ארוחת מלאכים שהכינו לנו תושבי הכפר.האוכל היה טעים להפליא וניכר שנעשה באהבה רבה.

בדרכנו חזרה לישראל השמש התחילה לשקוע ואיתם המחשבות על המפגש המיוחד שמזמן לך באזור זה בעולם. קשה שלא לתהות האם מפגש זה יכול להיות משמעותי בתוך מכלול המורכב והבלתי אפשרי לא פעם שלחיי  תושבי כפר זה. התשובה רחוקה מלהיות פשוטה, אך גם אם מבחינה קלינית התשובה לא החלטית ברור לי שמבחינה פסיכולוגית ורגשית מפגש זה הינו יקר ערך וזרעים אלו ינבטו יום אחד.