שמירת הבריאות ומניעה של מחלות לפני התפתחותן הם חלק מהרעיונות המרכזיים בתאוריה ובפרקטיקה של הרפואה הסינית. המצב שבו חוסר איזון עדיין לא הפך לפתולוגיה נקרא בסינית "Mi Bing" וביפנית "Mi Byo" – "לפני מחלה".

טיפול בשלב ה-"Mi Bing" קשור ישירות לרעיון אריכות הימים ברפואה הסינית ולטיפול ב- St.36 בעזרת מוקסה ישירה.
סון סי-מיאו, אחד הרופאים הידועים בהיסטוריה של הרפואה הסינית, המליץ להשתמש באופן קבוע במוקסה על St.36, כדי לשמור ולתחזק את הבריאות. 
אותו רעיון הובע על ידי הרופא וואנג זי זונג מהמאה ה-13 שאמר: " מי שרוצה לשמור על עצמו, לעולם שלא יתן ל-St.36 להתייבש...." כשהכוונה היא לדאוג שתמיד תהיה שלפוחית של כוויה בנקודה על ידי שימוש קבוע במוקסה.
הואטו, הרופא המפורסם מתקופת שושלת האן, הדגיש את חשיבותו של הטיפול במוקסה בנקודה באומרו שהיא יכולה לטפל בהתשה של כל 5 האיברים היינים, ובעצם בכל סוג של חולשה וחסר.
טקסטים אחרים מציינים שמוקסה על הנקודה חיונית לכל אדם מעל גיל 30 (חלקם אומרים 40...) כדי לעצור את הדעיכה הטבעית של הגוף בגלל החלשות הצ'י והתמצית.

סיפור עם יפני מתקופת שושלת אדו (1603-1867) מספר על חוואי בשם מנפאי שכאשר נשאל על סוד אריכות הימים שלו, הוא ענה שאין לו שום סוד חוץ מלשרוף מוקסה על St.36, בדיוק כמו שעשו אבותיו לפניו.
בהיסטוריה המתועדת של שושלת אדו מצוין שמנפאי חי עד גיל 243. אשתו, טאקו, הגיעה לגיל 242, ובנם, מאנקיצ'י, חי עד גיל 196.

איזכור מעניין נוסף של St.36 שמוכר מאוד ביפן, נמצא ביומנו של מאסטר ההייקו, באשו מאטסואו, מ-1689, בו הוא מספר על הכנותיו למסע ארוך: "תיקנתי את הקרעים בבגדיי, החלפתי את החוטים בכובעי, שרפתי מוקסה על אהשי-נו-סאן-רי (St.36 ביפנית). תודעתי מלאה עכשיו בירח מעל איי מטסושימה..."

במאה ה-20 תועד דוקטור שימטארו הארה שנפטר בגיל 108. מה שיותר ראוי לציון במקרה שלו היא העובדה שהוא המשיך לעבוד עד אחרי גיל 100, והפך בכך לרופא הפעיל הזקן ביותר בהיסטוריה של יפן.
דוקטור שימטארו שייך את בריאותו והויטליות יוצאת הדופן שלו אך ורק למוקסה הישירה שהוא נהג לשרוף מדי יום על St.36.
שימטארו היה מראשוני החוקרים שבדקו את ההשפעות הפיזיולוגיות של שריפת מוקסה על St.36. הוא החל להשתמש בעצמו בנקודה בעקבות התוצאות החד משמעיות שעלו ממחקריו.
מחקריו ומחקרים אחרים מצאו ששריפה של מוקסה על St.36 משפיעה על הדברים הבאים:

• עליה בספירת תאי דם לבנים שמגיעה לשיאה 8 שעות אחרי השימוש במוקסה ונשארת במשך שלושה ימים.
• עליה בספירת תאי דם אדומים.
• איזון רמות הסוכר בדם (גם בהיפוגליקמיה).
• קרישת דם מהירה יותר.
• ירידה באצידוזיס.
• ירידה ברמות כולסטרול.
• שיפור בזרימת הדם.
• שיפור בפריסטלטיקה ובספיגת מזון בכל מערכת העיכול.
• שיפור בתפקודי הכבד.

מבחינה מעשית יותר, כשמדברים על טיפול בעזרת מוקסה ב-St.36, וברוב המוחלט של המחקרים שנעשו ביפן, מתכוונים בדרך כלל לסוג שנקרא "מוקסה טהורה" או "מוקסה גולד". ישנם סוגים כמו ה"אולטרה פיור" של חברת "גולדן מאונטיין" שעוברים תהליך של 12 שנה עד שהמוקסה מוכנה לשימוש. בחורף מנפים את התאית, החלק הסיבי של הצמח, ובקיץ משטחים את המוקסה בשמש, גם לייבוש וגם כדי שתספוג את אנרגיית השמש. מוקסה כזו נחשבת למחזקת ומניעה לעומת מוקסה סינית גסה שנחשבת למחממת ומניעה. 
ככל שיש יותר תאית במוקסה, כך היא נחשבת למחממת יותר. המוקסה ב"סיגר" מוקסה יכולה להגיע לטמפרטורה של מעל 600 מעלות לעומת מוקסה טהורה באיכות הגבוהה ביותר שבטכניקת העבודה הנכונה תגיע רק לסביבות ה-100 מעלות, כך שהחום שמייצרת המוקסה משמש יותר ליצירת סטימולציה בנקודה מאשר לחימום. מסיבה זו אפשר להשתמש במוקסה הטהורה גם במצבי חסר יין ובמצבי חום כי היא לא מחממת אלא רק מטעינה את הנקודות בכמות אדירה של אנרגיה ומאפשרת להן לבצע את תפקידן בצורה הרבה יותר יעילה.

ברמה מתקדמת יותר של שימוש במוקסה ישירה, אפשר לכוון את ההשפעה לרמת הצ'י המגן או לרמת הצ'י המזין, לפזר או לחזק, בהתאם לצורך, ממש כמו עם מחט.

משתמשים בקונוסים זעירים של מוקסה המודלקים ישירות על העור או על מדבקה מיוחדת. ממוללים את המוקסה בעדינות בין האגודל לאצבע המורה בלי לדחוס אותה עד שהיא מקבלת צורה של קונוס דק וארוך. הגדלים המסורתיים נקראים "חוט", "גרגר שומשום" ו"חצי גרגר אורז". מדליקים את המוקסה עם מקל אקבנה ותחושת הצריבה צריכה להיות מורגשת כמו עקיצה חדה ומהירה או כמו דקירת מחט.

ביפן נחשב הטיפול במוקסה ישירה לתחום בפני עצמו ויש לו אפילו רישוי נפרד מדיקור.
במאה העשרים התפרסמו ביפן מספר מטפלים כמו איסבורו פוקאיה וסוואדה קן, שטיפלו בהצלחה במחלות קשות שנחשבות מחוץ לתחום ברפואה הסינית רק בעזרת מוקסה ישירה.

לפורום דיקור יפאני