נסתרות הן דרכי האל
מכירים את הביטוי 'נסתרות הן דרכי האל'? בוודאי שמכירים. תמיד חשבתי שמשמעותו של הביטוי היא שלעתים איננו מבינים את סיבתם של דברים. היום הבנתי את הביטוי אחרת לחלוטין. הדרכים הן הנסתרות, לא המניעים לדרך. בבואי לטפל, לאחר שאבחנתי את המטופל, אני קובעת לי אסטרטגיה טיפולית. קביעת האסטרטגיה מתווה דרך מסוימת בה אני צופה להוליך את המטופל ונקודת מושא עתידית אליה אני שואפת שיגיע. מובן שהדרך והמטרה יכולים להשתנות עם הטיפול ותכופות הם אכן משתנים. ואף על פי כן, הם מייצרים מערך של ציפיות לגבי הטיפול והמקום אליו הטיפול אמור להגיע והם גם מקבעים את האופן בו אני מצפה שהטיפול יתנהל.
מטופלת הגיעה אלי למרכז לטיפול גמילה ממשככי כאבים אופייטיים להם היא מכורה בשנתיים וחצי האחרונות. אבחנתי, קבעתי אסטרטגיית טיפול ויצאתי לדרך. לאחר מספר טיפולים ביקשה ממני לבוא לטיפול בביתה. הביקור היה מרתק מבחינה טיפולית. נדבכים שונים ועמוקים באישיותה התגלו בפרטים הקטנים שדירתה וחייה היומיומיים חשפו. פתאום הכה בי עומק הבעיה הנפשית שהובילה אותה מלכתחילה להתמכרות והקושי הפיזי והנפשי העצום שהיא חווה בתהליך הגמילה האיטי והקשה שבחרה. התגלתה לי אישה בודדה, מנוכרת מסביבתה, מיואשת ומדוכאת ובעיקר מאוד מיוסרת. עומס המורכבות הרגשית והפיזית של הטיפול הכה בי כמשקל כבד מדי לשאתו. הרגשתי שלא אוכל לענות לרצונה להירפא, שהמטרה והדרך אותם הצבתי לה ולעצמי הם בלתי אפשריים. ובו בזמן הכתה בי גם ההבנה שאישה זו באה לקבל את עזרתי ואותה אני יכולה להושיט בפשטות מבלי שארגיש כובד בלתי ניתן לנשיאה. שחררתי כל מטרה בטיפול מלבד מתן העזרה והסכמתי ללכת איתה בדרך שאיני יודעת מהי ולאן היא מובילה. מאותו הרגע ואילך נפרש לרגלי שתינו מסע מרתק שסופו אינו ידוע. שתינו מתקדמות עקב בצד אגודל מבלי לשאול על הדרך.
ומה הקשר לדרכי האל, אתם שואלים. אספר סיפור קטן.
השבוע קניתי אוטו. אין שנוא עלי יותר מהחלטות בנושאים שאיני מבינה בהם ושאינם מעניינים אותי כהוא זה, כמו נאמר קניית אוטו. הנחתי כי הדרך לרכוש אוטו היא אחת וכי היא צופנת בחובה סבל, משום שהיא כרוכה בהתעסקות בדברים השנואים עליי. באחד מרגעי הייאוש חשבתי לעצמי שמה שהייתי רוצה יותר מכל זה שהאוטו פשוט יגיע אלי הביתה. בבוקרו של יום בהיר ניגשתי בלב כבד לאחת מסוכנויות הרכב לעשות נסיעת מבחן שקבעתי מספר ימים לפני כן וגיליתי שרכב המבחן טרם הגיע, שאיש אינו יודע מתי יגיע ושלא טרחו ליידע אותי על כך. בעודי צועדת מתוסכלת הביתה חזרתי וחשבתי שמה שהייתי רוצה יותר מכל הוא שהרכב פשוט יגיע אלי הביתה. ומה אתם יודעים, אחרי שעתיים הוא הגיע אלי הביתה. הסוכן לקחת אותי מביתי לנסיעת המבחן. יומיים אחר-כך קניתי את האוטו. אותה הברזה מעצבנת של רכב המבחן היא שהביאה את האוטו לפתח ביתי, כפי שביקשתי. דרכו של הרכב לפתח ביתי נסתרה מעיניי, המהות היא שהובילה לדרך המפתיעה.
ואותה מהות פשוטה של עזרה למטופלת היא שמובילה את המסע שלה ושלי ביחד. והדרך? נסתרת היא דרכו של האל.
- נקודת חיבור - הבלוג של דורית מרגוליס
- חברי האתר יכולים לשלוח תגובה - כניסה , הצטרפות
- 1707 קריאות

