Embedded Scribd iPaper - Requires Javascript and Flash Player
‫צ'י - ה"רווח שבין הדברים"‬
‫מגיש: תום רוטנברג‬ ‫סיכום זה מבוסס ברובו על הסיכום הקודם – עשייה באי עשייה, ממליץ לקרוא אותו לפני סיכום זה.‬ ‫מה מפריד בין שאיפה לנשיפה?‬ ‫מה מפריד בין שמיים למים?‬ ‫מה מפריד בין שינה ועירות?‬ ‫מה מפריד בין חוסר ידע מסויים לידע?‬ ‫מה בין שנייה לשנייה, בין אפס לאחד?‬ ‫מה בין רגע לרגע, מה בין חיים ומוות?‬ ‫הפילוסופיה הסינית רחבה היא, כוללת מאוד ועם זאת נמצאת בפרטים הספציפיים ביותר בחיי היום יום‬ ‫הסינים. ניתן לחוש בה כחוטים בלתי נראים המהווים תשתית לתרבות הסינית, לאומנויות הלחימה,‬ ‫לבישול, לרפואה הסינית ולעוד תחומים נוספים ורבים.‬ ‫הפילוסופיה בכלל ואומנויות הלחימה או הרפואה הסינית בפרט מבוססות על מודלים בסיסיים אשר דרכם‬ ‫ניתן להגדיר בצורה מסודרת יותר ואולי לפעמים מעט תבניתית ברמת הפשט, את התהליכים המתקיימים‬ ‫בטבע ובנו כחלק ממנו. באומנויות הלחימה מדובר על תבניות )קאטות( וברפואה הסינית מדובר על‬ ‫מודלים מסוג היין והיאנג, חמשת האלמנטים וכו'.‬ ‫המודל בו בחרתי להתמקד הינו מודל היין והיאנג כמודל עתיק וקדום אשר מתאר בצורה הכללית ביותר‬ ‫את יקום והקיום. מודלים מאוחרים יותר מחלקים כבר חלוקה ספציפית ופיזית את העולם והטבע אך מודל‬ ‫היין והיאנג ייחודי בכך שהוא מביא בתוכו עקרון החל בכל תופעה ותופעה וניתן בעזרתו להסביר החל‬ ‫מהתופעות הספציפיות והקטנות ביותר ועד לארועים עצומים בייקום בפשטות ובקלות.‬ ‫מודל זה מציין שני כוחות כלליים מאוד הפועלים בטבע. הרבה לפני החלוקה לאלמנטים או תנועות‬ ‫ספציפיות )שוב, הרבה לפני הגדרה של משהו חומרי ומוחשי(. המודל מציין את הכוח האקטיבי הוא היאנג‬ ‫וכוח נוסף אשר אליו אנו מודעים אך לעיתים נוטים לשכוח ממנו ובעיקר ממהותו עקב הפעילות "מושכת‬ ‫העין" של אחיו. כוח זה הינו היין והוא למעשה מסמל את הפאסיביות שיש בטבע. כל כוח "דוחף" את‬ ‫השני בכיוון שלו ובמקום בו הוא "חזק" היין מלמטה והיאנג מלמעלה וכיוון שמדובר על מעגל, אין‬ ‫הכוחות פורצים אותו אלא מסתובבים בו במהירות עולה ועולה בשאיפה לאינסוף.‬ ‫ניתן כמובן להבין בצורות רבות את שני הכוחות המנוגדים הללו. ניתן לטעון כי היין הינו הבסיס החומרי‬ ‫והיאנג הוא בעצם העשייה המשפעלת אותו.‬ ‫ניתן בנוסף לציין כי היין הוא האלמנט המקבל והיאנג הוא המוסר‬ ‫אך כל פירוש שלא ניתן לא יוכל להתחמק מהעובדה ומההבנה כי שני הכוחות הללו מנוגדים הם וחובה‬ ‫עלינו לזכור ולהבין את שניהם כאשר אנו מדברים על מודל זה. אני מציין זאת שוב כיוון שלדעתי קל‬ ‫יותר לתפוס את הכוח היאנגי ולהשאיר את הייני כמשהו פאסיבי אשר עומד במקום ולכן אין "מחשיבים"‬ ‫אותו אך שוב, יש לזכור כי גם היין הוא כוח בפני עצמו אשר כיוונו הפאסיבי מציין חצי מתופעות היקום.‬ ‫מודל היין והיאנג מדבר על ניגודים )זה מובן לכל( המשלימים זה את זה ויחסיים זה לזה.‬ ‫כאשר אנו מדברים על השלמה מדובר כמובן על מערכת יחוס מסויימת ז"א אם אנו מגדירים יום החל‬ ‫מהשעה 5 בבוקר ועד לשעה 5 בערב הרי שבמערכת הייחוס של יממה הגדרת הלילה מ5 בערב עד 5‬ ‫בבוקר תשלים את המערכת לכדי שלם אחד.‬ ‫לגבי הנושא של יחסיות אציין כי יין ויאנג הם כאמור מודלים כלליים ביותר וככאלו, ניתן לייחס אותם‬ ‫למערכות רבות מאוד )אם היו מודל ספציפי יותר היה ניתן לייחס אותם לפחות מערכות( ולכן עלינו לזכור‬ ‫כי בתוך מערכת אחת מדובר על ניגודים מושלמים ומשלימים אך בתוך מערכות רבות מדובר על ניגודים‬ ‫יחסיים – משמע – מים קרים במקלחת )מערכת הייחוס( הם ייניים יותר מטבעם מהמים החמים במקלחת‬ ‫)אותה מערכת יחוס(. אך מים קרים במקלחת באותה העת גם יאנגיים יותר מאשר מים ביבשת אנטרטיקה‬ ‫)מערכת ייחוס נוספת(. כך ניתן לראות שהמושג יין והמושג יאנג אינם מוחלטים אלא כאשר הם עומדים‬ ‫בפני עצמם ללא השוואה לדבר אחר – ז"א רק בתוך המודל עצמו.‬
‫כהערת ביניים להמשך אציין כי המודל מדבר גם על יצירה והריסה הדדית – יין יוצר את היאנג ויאנג‬ ‫יוצר את היין. משפט זה מסובך יותר לדעתי ומרמז על קיום פרט שלישי במודל הדואלי – הצ'י.‬ ‫אם כן, מהו הצ'י?‬ ‫אני תלמיד מזה 11 שנה של אומנות הלחימה הסינית קונג פו. אומנות לחימה זו )שאינה תחרותית‬ ‫כאחרות( שמה דגש רב על פיתוח האדם על כל מרכיביו על מנת להפוך ל"אדם משוכלל".‬ ‫פירוש השם קונג פו בתרגום חופשי ביותר הוא "מיומנות נרכשת" או האימון שאדם מבצע ע"מ לרכוש‬ ‫מיומנות.‬ ‫במשך 11 שנים לא שמעתי את מורי – אדם דגול באמת, מזכיר את המילה ‪ QI‬ולא פעם אחת ומכך‬ ‫הסקתי דבר אחד.‬ ‫מילה זו מורכבת מאוד, עמוקה מאוד ואינה יכולה להיות מוסברת בצורה פשוטה.‬ ‫לעניות דעתי, המונח צ'י מציין מודל נוסף בתפיסה הסינית. אין מדובר פה על "חשמל הזורם בגוף" כיוון‬ ‫שמודל זה לדעתי פשוט מידי הוא מכדי להסביר את עומק המילה.‬ ‫בין היין והיאנג קיים קו הפרדה. קו זה אינו שחור ואינו לבן ויחד עם זה הוא גם שחור וגם לבן.‬ ‫קו זה אינו שייך ליין ואינו שייך ליאנג, הוא עומד בפני עצמו אך בו בזמן שייך לשניהם גם יחד ולכל אחד‬ ‫לחוד.‬ ‫על קו זה מופעל הלחץ הגדול ביותר ביקום – ההפרדה בין יין לבין יאנג, החזקה של כל אחד במקומו‬ ‫אשר נובעת מכוחו המנוגד של כל אחד מהם ובעצם, קו מפריד זה מייצג את המתח הנוצר בין שני כוחות‬ ‫מנוגדים. כוח אינסופי שגדל כל הזמן )מזכיר לי תמיד את המשפט ‪MOVING QI BETWEEN THE‬‬ ‫‪(KIDNEYS‬‬ ‫כוח זה הוא בעצם הבסיס לתנועה ובעצם לחיים מה שמתיישב יפה עם המודל של ה ‪ – QI‬כוח שנוצר‬ ‫ממשחק בין יין ליאנג(.‬ ‫קו הפרדה זה שעומד בפני עצמו אך בו בזמן תלוי בשני הגורמים העצומים האלה, קו זה אשר מוגדר‬ ‫כשחור וכלבן וכאף אחד מהם בו זמנית, קו זה אשר נוצר ממעבר באמצע אך גם יוצר את ההפרדה הזו‬ ‫בזכות מעבר זה באמצע ומגדיר את שני הכוחות כמו גם מוגדר על ידם הוא הצ'י.‬ ‫צ'י לדעתי הינו כל דבר בטבע המצויין כרווח. כל רווח בעצם מגדיר הפרדה בין שני דברים ונוצר‬ ‫מהפרדה זו.‬ ‫שני גורמים מנוגדים לא היו מתקיימים אם לא היה ביניהם משהו ברור המפריד ביניהם, מחבר ביניהם‬ ‫ומגדיר אותם. אמצעי זה שייך לאחד ושייך לשני אך בו בזאת הוא מפריד בין שני הגופים, נוצר על ידם‬ ‫ויוצר אותם.‬ ‫שאיפה היא פעולת הכנסת האויר, נשיפה היא הפעולה ההפוכה של הוצאתו. ביניהן קיים רווח. לא משנה‬ ‫כמה מהר ננשום מערכת הייחוס של הנשימה מורכבת מהכנסת אויר,רווח והוצאת אויר. הרווח הזה, הצ'י‬ ‫הזה קטן או עדין ככל שיהיה עדיין שייך לשאיפה ולנשיפה יחדיו אך גם מגדיר אותן ועומד ברשות עצמו.‬ ‫בדומה לקו אופק שכזה היוצר הפרדה בין שמיים למים, לא ברור למי בדיוק הוא שייך ובמציאות הוא אינו‬ ‫ממש קיים אך הוא שם.‬ ‫בסיכום הקודם דנתי מעט בנושא עשייה בלא עשייה. בראייתי היכולת להגיע למצב של עשייה בלא עשייה‬ ‫היא זיכוך הצ'י.‬ ‫כאשר אדם נושף על נר כמות מסויימת של אויר ומכבה אותו, יוכל לנשוף כמות קטנה במעט מהכמות‬ ‫שנשף בהתחלה ועדיין לכבות את הנר. לפי עיקרון פרדוקס הערימה שהודגם בסיכום הקודם יוכל אותו‬ ‫אדם עם אימון להקטין עוד ועוד כל פעם את כמות האויר שהוא נושף עד שכמות זאת תשאף לאפס ועדיין‬ ‫הנר יכבה.‬ ‫אימון שכזה מדגיש עוד ועוד את ה"רווח" בין שתי הפעולות עד שאותו אדם מגיע לרמה כזו שהוא "מבין"‬ ‫את התהליכים הקורים בסביבתו כאשר מבקש הוא לכבות את הנר ע"י נשיפה וכך הוא אינו זקוק לפעולה‬ ‫הפיסית ע"מ לעשות זאת. הדבר קורה מעצמו. אותו אדם הופך להיות חלק מההבנה הכללית וע"י שימוש‬ ‫ברווח הזה, בצ'י, מצליח לנתב את שני הניגודים.‬ ‫צ'י אינו ממש "זורם" במרידיאנים כמו חשמל, הוא פשוט קיים שם עם כיוון מסויים. יש לזכור כי היות‬ ‫והצ'י מהווה מודל והיות ומודל זה הוא חלק בלתי נפרד ממודל היין והיאנג, הצ'י כמו גם היין והיאנג‬ ‫מרכיב כל חלק בגופינו וכל חלק ביקום. כל חלק אשר מכיל בתוכו את המודל הזה של "רווח" הוא צ'י.‬
‫ולכן המרידיאנים או ה"רווח" שזורם בתוכם הינו הצ'י והוא מהווה את ההפרדה בין היין )חומר הגוף‬ ‫אולי( לבין היאנג )תנועה לדוגמא שהגוף מבצע או כל פעולה אחרת(.‬ ‫באותה צורה כל דבר בעולם אשר מכיל בתוכו את התנועתיות הפאסיבית )אוקסימורון משהו( יכול להיות‬ ‫מוכל תחת המודל של היין וכל דבר המכיל בתוכו את התנועתיות האקטיבית יכול להיות מוגדר כיאנג.‬ ‫מה מפריד בין פסנתרן שאינו יודע לנגן יצירה מסויימת לבין אותו פסנתרן לאחר שלמד לנגן יצירה זו?‬ ‫סטודנט לדיקור בתחילת לימודיו מתבקש לדקור נק' מסויימת על הגוף, בנסיונותיו הראשונים המחט‬ ‫מתעקמת ואינו מצליח לחדור את העור, אם ילך לישון ויקום בוקר למחרת וינסה שוב, סביר שיצלח. מה‬ ‫השתנה? הרווח בין חוסר ידיעה לידיעה קטן מאוד לעיתים אך הוא שם. ע"י עשייה, הגוף לומד לעדן את‬ ‫עצמו ולהדגיש את "הרווח" בין פעולות שונות המביאות בסופו של דבר להצלחה או כישלון.‬ ‫הפסנתרן המתחיל יתאמן רבות על מיקום אצבעותיו, הלחץ אותו הוא מפעיל על הקלידים, הוא יתקשה‬ ‫בזכירת התוים ובתירגומם לכדי מעשה בפועל על הפסנתר. הפסנתרן המיומן )לעיתים הבדל של יום או‬ ‫כמה שעות מפריד בין ידע בנגינת יצירה וחוסר ידע בה(. פשוט ינגן, אין הוא זקוק לבסיס חומרי‬ ‫)מחשבות על הרצף, שינון תוים וכו'( הוא פשוט מנגן מהרווח שבו, מהצ'י שבו. הוא פשוט עושה.‬ ‫המדקר הצעיר עסוק במחשבות על זוית המחט, הלחץ בהחדרתה, עויתות המטופל המסכן וכו'. המדקר‬ ‫המנוסה מחדיר את המחט ללא מאמץ פנימה ללא מחשבות או היסוסים, הוא אחד עם התנועה בחיבור‬ ‫מושלם ובהתכוונות מדוייקת – הוא במדיטציה.‬ ‫אומן לחימה משקיע כוח רב בתחילת דרכו ע"מ לחזק את מהלומותיו. עם הזמן הגוף מתחזק, זה נכון אך‬ ‫הטכניקה משתפרת ומגיעה ההבנה שכל הכוח הפיסי שנוצר אינו נחוץ עוד כיוון שאותה התנועה יכולה‬ ‫להתבצע עם מעט מאוד כוח פיזי ולמרות זאת להיות חזקה ביותר. גם נושא הטווח משתפר כאמור במאמר‬ ‫הקודם. בסופו של דבר הלוחם מבצע את התנועות ללא מאמץ. הוא חזק מאוד )יאנג( והוא בעל ידע רב‬ ‫)יין( וניתן להגיד שהתנועה מכילה את שני המרכיבים הללו – הידע הרב שלו מוביל לעוצמתו הרבה )יין‬ ‫מוביל אל היאנג ולהפך( אך האומן אינו חושב על מהלכיו ומשתמש בידע הרב שלו, אין הוא משתמש גם‬ ‫בכוחו העצום שנרכש בעזרת שנים של אימונים מפרכים. הוא פשוט פועל, נע וזז ממקום ריק, מה"רווח"‬ ‫שנמצא בין הידע לעוצמה, הוא פועל מהצ'י ובכך יכול לבצע עשייה באי עשייה.‬ ‫באומנויות הלחימה ובאומנות בכלל, השרירים הם אולי היין והטכניקה או העוצמה שבתנועה מיכולת‬ ‫השרירים הינה אולי היאנג. אבל דבר אחד בטוח, הריקנות הזו אשר קיימת בכל "אדם משוכלל" – אדם‬ ‫אשר מתאמן על דבר מסויים )אימון, נגינה, פיסול, דיקור, לימוד תורה וכו'( זמן רב ע"מ להגיע בו‬ ‫לשלמות ולרדת בו לעומקים נוספים, ריקנות זו הנובעת מפיתוח כוח פיזי מחד )כוח יאנגי( יחד עם‬ ‫מיומנות ידע ובעיקר הבנה כיצד אין צורך להשתמש בו )כוח ייני(, היא היא הצ'י.‬ ‫דוגמא נוספת:‬ ‫כל חומר בייקום מורכב ברמתו הבסיסית מאטום המורכב ממספר חלקים. בין חלקים אלו קיימת משיכה‬ ‫אך אין מגע פיזי. בנוסף, בין האטומים היוצרים את המולקולות אין קשר פיזי של מגע אלא משיכה‬ ‫חשמלית.‬ ‫מחשבה זו הוצגה במספר מקומות והיא אהודה מאוד כאשר באים להוכיח טענות מסוג "כל דבר ביקום‬ ‫הוא יותר ריק מאשר מלא" ואכן משפט זה נכון, הרווח בין החומר הפיזי של חלקיקי הגרעין )פרוטון‬ ‫נויטרון ואלקטרון( גדול בהרבה יותר מגודלם שלהם. פי כמה עשרות או מאות אפילו. מה שאומר בפועל‬ ‫שכל אטום ובעצם בכך כל חומר בייקום הוא יותר ריק מאשר מלא. שמעתי תיאוריה המדברת על כך‬ ‫שאם ניקח את כל ה"חומר" הפיזי בייקום ונצמיד אותו בייחד ללא רווח נקבל משהו לא גדול יותר מראש‬ ‫של סיכה.‬ ‫אם אנו משלבים את מודל היין והיאנג בקלחת, ניתן להגיד שבין 2 החומרים המנוגדים קיימת משיכה‬ ‫ורווח המגדיר אותם לכדי אטום. ללא רווח זה היו חלקיקים פזורים ביקום ללא קישור, תוהו ובוהו וחושך‬ ‫על פני תהום ללא יכולת הפרדה ברורה בין יין ליאנג – מצב של מוות – היפרדות הכוחות.‬ ‫רווח זה שאנו רואים באטום שוב מחזיק ויותר אותו, הוא אינו שייך לאף אחד מהגופים ועומד ברשות‬ ‫עצמו אך יחד עם זאת שייך לשיניהם בנפרד וביחד. רווח זה ניתן להגדרה גם כאן כצ'י כיוון שהוא מקיים‬ ‫את הגדרות המודל.‬ ‫אציין עוד כי האדם הנמצא בין שמיים )יאנג( לאדמה )יין( הינו ביטוי לצ'י - הרווח בין הדברים, ההגדרה‬ ‫על ידם)נשמה שמימית בגוף ארצי( וההגדרה שלהם.‬ ‫מיותר לציין כי ברגע שמגדירים את המודל ניתן להכיל אותו על כל תופעה ותופעה.‬
‫יישומים ברפואה סינית:‬
‫ניתן להגיד כי האיבר החומרי טחול )יין( אחראי לרשימת תפקודים מסויימת )יאנג( היכולת של הטחול‬ ‫לבצע תפקידים יאנגים אלו באה מהבסיס הייני שלו )צורת האיבר, החומרים המצויים בו(. אך מה מפריד‬ ‫בין האיבר הייני וביצוע הפעולה? הצ'י של אותו איבר הופך את הצורה היינית לפעולה יאנגית. אדם יכול‬ ‫לתפקד בלי איברים מסויימים אם כי בצורה טובה פחות כמובן בזכות העובדה שהמרכיב הייני אמנם נעלם‬ ‫אך הצ'י של אותו איבר קיים עדיין בגוף ומסייע )בד"כ תוך עזרה של מרכיבים מבחוץ כגון תרופות –‬ ‫"תחליפי יין" לגוף לתפקד(.‬ ‫מודל היין והיאנג כתופעות ומחלות:‬ ‫• כאשר יש חוסר בתפקוד )יאנג( צידו היאנגי במודל מתרוקן, הלחץ על קו ההפרדה )צ'י( גדול‬ ‫מאוד מכיוון היין שכן הסטטוס קוו נעלם, היין דוחף את ההפרדה לכיוון היאנג, אין מה שיחזיק‬ ‫אותו במקום. נראה תופעות של קור כיוון שהיאנג אינו חזק מספיק לתפוס את מקומו.‬ ‫• כאשר יש עודף מבחוץ של יין )קור לדוגמא( השטח הייני במודל שואף לגדול אך אין לו לאן‬ ‫כיוון שהיאנג עודנו חזק, נוצרת "מלחמה" בין שני הצדדים, הלחץ הדו כיווני על הרווח גדל‬ ‫מאוד כאשר כל צד מנסה לדחוק את השני אחורה. במקרה זה היאנג נהדף לאחור ולכן "נלחם"‬ ‫על מקומו ויוצר תופעות רבות וחמורות יותר של חום. במידה והיין יגבר נראה סימנים פוחתים‬ ‫של חום וסימנים רבים יותר של יין – שלשולים, הקאות, חולשה כללית, עייפות וכו'.‬ ‫• כאשר קיים חוסר פיזי באיבר מסויים)יין-תמציות או פגיעה פיזית( צידו הייני במודל מתרוקן‬ ‫ונראה אט אט תופעות של חום שגדלות כל העת בהדרגתיות כיוון שהיין אינו חזק מספיק לתפוס‬ ‫את מקומו במודל. התופעות יהיו בזמני הלילה בהם עוצמת היין מתבטאת. תופעות חום בשעות‬ ‫אלו יוכיח כי היין אינו חזק דווקא בשעות בהן אמור הוא להיות בשיאו.‬ ‫• כאשר יש עודף מבחוץ של יאנג )חום לדוגמא( היאנג מנסה להדוף את היין ולדחוק אותו לאחור‬ ‫ע"מ להתרחב. היין ינסה להשאר במקומו על ידי נסיונות קרור של הגוף ואגירת נוזלים. במידה‬ ‫והיאנג יגבר נראה סימנים של פגיעה באיברים ובתמציות והנוזלים.‬ ‫• כאשר כל צד חזק באיזורו שלו אך חלש מאוד באיזור הנגדי נראה סימנים מעורבים של חום‬ ‫למעלה )יין אינו נאחז שם- הזנב שלו קטן יותר במודל( וקור למטה )יאנג אינו נאחז שם – זנבו‬ ‫קטן יותר שם במודל(. זוהי תחילה של היפרדות שכן אז אין חשיבות לרווח – צ'י בין שניהם –‬ ‫כל אחד מתפשט לכיוונו שלו באין מפריע – היאנג עולה והיין יורד. הם אינם כלואים עוד‬ ‫ב"כלוב" העגול הזה המחייב אותם להשפיע אחד על השני כל העת והם לאט לאט מתנתקים.‬ ‫נסו לדמיין את מודל היין והיאנג כאשר הזנב הייני למעלה הולך ונעלם ובמקומו היאנג נדחק‬ ‫מפינתו בעוד הזנב היאנגי למטה הולך ונעלם והיין תופס שם את מקומו... מה שיווצר לבסוף הוא‬ ‫מאין מודל מרובע שכזה בו היאנג הוא מלבן למעלה והיין הוא מלבן למטה. במרובע שכזה אין‬ ‫חשיבות להפרדה שכן כל אחד מהצדדים יכול לתפוס את כיוונו הטבעי באין מפריע ולהפרד.‬ ‫כאמור הגוף נתפס כיין, תנועותיו ופעילותו נתפסת כיאנגית ומה שיוצר את התנועות מתוך החומר הינו‬ ‫הצ'י. הצ'י שייך לתנועה ובו בזמן שייך לגוף ולחומר ניתן גם לטעון כי הוא עומד בפני עצמו ולא שייך‬ ‫לאף אחד מהם. נוצר מהם ויותר את שניהם.‬ ‫הצ'י זורם במרידיאנים שהם ביטוי של "רווח- צ'י" שכזה בין האיבר הפיסי הייני לבין תפקודו היאנגי.‬ ‫רווח זה בין 2 האספקטים של האיבר הוא זה שיוצר את החיות והקישור באותו גוף פיזי.‬ ‫)על כן ה ‪ TW‬הינה מערכת הקשורה מאוד לצ'י – לא ממש ליאנג ועם זאת הוא יאנגי, לא ממש ליין ועם‬ ‫זאת הוא ראשוני מאוד, קשור לכליות ומתעסק עם נוזלים(.‬ ‫לכל איבר יש את הצ'י שלו – הרווח שלו – היכולת לנצל את גופו הפיסי למען מטרה מסויימת מוגדרת.‬ ‫ניתן להגיד כי צמחי מרפא מכילים חומרים יינים המחזירים לאיברים מסויימים את שאיבדו ע"מ שהצ'י‬ ‫שלהם יוכל להפכם ליאנג, תנועה ופעילות. ניתן להגיד גם כי צמחים אחרים יוצרים סוג של יאנג מסויים‬ ‫בתוך הגוף העוזר בתורו לצ'י של איבר מסויים להחיות את היין.‬ ‫כאשר אנו מחדירים מחט, אנו חודרים למרחב ההשפעה. אין אנו נוגעים ביין במודל ואין אנו נוגעים ביאנג‬ ‫באותו המודל. אנו נכנסים ישירות לקו הדמיוני הזה המפריד יוצר ונוצר מהם. בקו זה נוכל להשפיע‬ ‫ולדחוף את היאנג או היין או שניהם בעצם למקומם ולשמור על האיזון של המודל.‬ ‫כאשר המטפל דוקר, עליו גם כן, להיות במצב של רווח, במצב של אין – במצב של צ'י. במצב זה המטפל‬ ‫הינו אחד עם הפעולה, אין חשיבות למהירות פעולתו כי אם לכוונה שלו שבפעולה. הוא אינו חושב על‬ ‫הפעולה ותוצאותיה הוא פשוט הפעולה – נוכח בה – מדיטציה.‬
‫המחט מתקרבת אל העור במהירות קבועה, העור נפתח אל המחט ומקבל אותה פנימה והמחט חודרת אל‬ ‫הרווח, אל הצ'י.‬ ‫המטפל הטוב נמצא במצב זה של ריק כאשר הוא דוקר.‬ ‫האומן, אינו זקוק למחט. מתוך תקופת חיים של דיקור הוא מבין עכשיו את התהליכים הפועלים. הוא מבין‬ ‫את המודל, מבין את הריק והרווח, מבין את הצ'י וכך, דרך הקו הזה הוא מייצב את היין ואת היאנג חזרה‬ ‫לכדי שלמות ואיזון.‬ ‫האומן אם כך לאחר עשייה מרובה נמצא במצב של עשייה באי עשייה, מבלי לדקור ומבלי להפעיל מאמץ‬ ‫כלשהו הוא מטפל במטופל כשם שהאדם המיומן מכבה את הנר ללא הוצאת אויר.‬ ‫הערות לסיכום:‬ ‫הקטע מדבר על המודל הכללי של היין והיאנג ולאחר מכן נסיונות מסויימים לתת ביטוי מוחשי יותר‬ ‫למודל זה‬ ‫ברמת המודל, כל צד )יין/יאנג( מתאר תנועה/כוח/גורם מסויים שמרכיב חצי מהתהוות של כל תופעה‬ ‫בייקום. שני הצדדים האלו ביחד יוצרים את השלם - התופעה, התהליך או כל דבר שברצונך להסביר‬ ‫בעזרת מודל זה.‬ ‫מטרת המאמר היא להדגיש כי גם ברמת המודל וגם ברמת היום יום קיים בין 2 תופעות אלה כוח נוסף -‬ ‫קו הפרדה .‬ ‫כאשר מסתכלים רק על המודל שוכחים לעיתים כי צבע שחור או צבע לבן אינם מספיקים בפני עצמם‬ ‫והאזור המפריד ביניהם הוא זה שיוצר אותם שכן בלעדיו הם היו "מתערבבים". נסו לדמיין 2 נוזלים‬ ‫בצבעים שונים. ללא הפרדה כלשהי בלתי נראית הם יזלגו אחד לתוך השני. על חיץ זה מופעל לחץ עצום‬ ‫אך בפועל הלחץ מסתכם כ 0. שני הצדדים "דוחפים" באותו הכוח בכיוונים מנוגדים ולכן במרכז ישאר‬ ‫סטטוס קוו. אותו סטטוס קוו במרכז המאזן בין היין ליאנג, דוחף אותם לכיוונם מחזיק אותם ומוחזק על‬ ‫ידם הוא הצ'י.‬ ‫ניתן לטעון כי כל דבר בעולם הוא צ'י ברמות מסויימות וזה נכון לגמרי..‬ ‫כמו שכתבתי בהתחלה, מודל היין והיאנג הוא מוחלט במערכת יחוס של עצמו - כוח ייני, כוח יאנגי וכוח‬ ‫או רווח שמפריד ביניהם, יוצר ונוצר על ידם אבל בעולם הפיזי אנו יכולים לתרגם את המודל של היין‬ ‫והיאנג לכל דבר מהיום יום ומודל זה נשמר בצורה יחסית למערכת עליה אנו עובדים כאמור, מים קרים‬ ‫במקלחת הם יינים אבל יחסית למי שלגים הם יאנגים כך גם הצ'י שבין החם לקר הוא הרווח.... אבל הוא‬ ‫גם הרווח בין הקר לקר מאוד במערכת ייחוס אחרת )אותה מערכת יחוס שבה הקרים היו יינים וכעת הם‬ ‫יאנגים ( . כוונתי במאמר היא שהגדרת החלקים במודל נשארת כל העת, גם אם מערכות היחוס משתנות.‬ ‫מה שהיה יין במערכת אחת יהיה יאנג באחרת ומה שהיה יאנג יכול להיות צ'י בנוספת.. הכל תלוי‬ ‫בהשוואה למה וביחס למה את הולכת.‬ ‫כל זמן שאנו נשארים במערכת יחוס אחת )מים במקלחת( היין נשאר יין )קרים( היאנג הינו יאנג )חמים(‬ ‫והצ'י הוא הרווח ביניהם. אחרת ושוב אפנה לפרדוקס הערמה מהסיכום הקודם - כיצד נוכל לדעת מתי‬ ‫מים מפסיקים להיות קרים ומתחילים להיות חמים ?‬ ‫במאמר הקודם מובא הסיפור על הדוכס ועושה הגלגלים - הרווח הזה שבין החזק לחלש - הוא הצ'י.‬ ‫נסיוני במאמר אינו להגדיר את הצ'י כמשהו אחד ויחיד כיוון שכמו שאמרתי גם קודם, היקום מורכב‬ ‫מתופעות אשר בכל אחת מהן יקום ומלואו.‬ ‫בכל מיקרוקוסמוס ניתן למצוא שוב את המאקרוקוסמוס, תפיסה שמוכרת כבר בוודאי מהרפואה הסינית.‬ ‫מה שכן ניסיתי לעשות )אולי אפילו לא ניסיתי אלא פשוט העליתי חלק קטן ממחשבותי בנושא( הוא‬ ‫להראות את המודל כמשהו אחד אשר ממנו ניתן לצאת.‬ ‫יין ויאנג לא קיימים כמשהו קונקרטי בחיי היום יום אלא כתופעות שונות המוגדרות אחת ע"י השנייה.‬ ‫המים הינם חמים כיוון שיש מים אחרים שקרים מהם. קיים חושך כיוון שאין אור וכו .'‬ ‫תופעות היום יום מורכבות ממערכות ייחוס רבות שתמיד נמצאות בהשוואה למשהו אחר. המודל הינו‬ ‫אחד לעומת זאת ואינו עומד בהשוואה לשום דבר.‬ ‫במודל - יין הוא יין, יאנג הוא יאנג והרווח המפריד ביניהם הינו אינסופי מצד אחד ולא כלום גם יחד .‬ ‫אך גם בתוך תופעות אלו הקשורות לחיינו קיים משהו נוסף. במערכת יחוס נשימה - מתי אדם מפסיק‬ ‫לשאוף ומתחיל לנשוף? מתי חדר חשוך מתחיל להיות מואר.... מתי קורה הרגע המדוייק בו מצליח‬
‫פתאום אדם שנכשל לבצע או לפתור משהו להגיע להצלחה בו? מה מפריד בין חיים ומוות? האם מדובר‬ ‫על עניין בינארי: אפס או אחד או שקיים רווח מסויים אינסופי ואפסי בו אין חשיבות לזמן או מרחב?‬ ‫מתי איבר מסויים שקיים בגופינו או אוסף איברים המרכיבים אותנו מתחילים להיות בעלי פעילות ולא‬ ‫סתם גוש בשר ובאותו עניין, מתי אותם איברים ואותו גוף אנושי שחי ופעיל בתקתוק אחד של השעון‬ ‫מפסיק פעילותו בתקתוק שני?‬ ‫הרווח בין שני ניגודים בייקום הינו לדעתי צ'י, הדואליות שמודל היין והיאנג בא לתאר קיימת אך יש‬ ‫לזכור כי צריך משהו שיפריד את שני הגורמים זה מזה גם מבחינה תפיסתית. הפרדה זו מגדירה אותם אך‬ ‫היא גם מוגדרת על ידם )כמו בדוגמת האטום(. נסו להסתכל בשעונכם, נסו להתרכז, נסו לעצור את‬ ‫הזמן ולאמר לי מה בין שניה לשניה. נסו לשאוף עמוק ולנשוף לאחר מכן את האויר ולאמר לי מהו בדיוק‬ ‫הרגע בו התחלפו הכיוונים? הבחנה ברגע עדין זה וברגעים שלאחריו ולפניו, עצירת הזמן בו היא‬ ‫המדיטציה האמיתית לדעתי ורגע קטן זה המפריד בין שני דברים. הוא הצ'י .‬