מחשבות על דיקור קהילתי - המשך

המחשבות לא מפסיקות לקפוץ, כאילו נפתחה תיבת פנדורה והן משתחררות להן אחת אחת.
פתיחת המרכז שולחת אותי למחשבות על הרפואה הסינית. ההיכרות הראשונה שלי איתה, מה כל כך מצא חן בה לעיניי (זו היתה אהבה ממבט ראשון, כזו מהסרטים).

כדי להרכיב מחדש צריך קודם לפרק לקוביות את מה שכבר קיים ולבחון בעיניים רעננות, קשובות את החלקים השונים ולהרכיב אותם מחדש בזהירות, בהרמוניה. וזה מה שנזכרתי כשהתחלתי לחשוב.
במשך השנים הסתכלתי על תגובות של אנשים לעיסוק שלי ברפואה הסינית ולמקצוע עצמו, ולמדתי שיש לא מעט אנשים, במיוחד בשכונה שלי (השכונה הצ'כונה), שלא ממש יודעים מה זה רפואה סינית, ואם הם כבר חוו דיקור, הם יודעים שהיא קשורה למחטים, או, כמו שקוראים לזה אצלנו בשכונה, סיכות.
אחד הרעיונות שעומדים מאחורי הדיקור הקהילתי בשבילי הוא היכולת לספר להם על הרפואה הסינית. בעיניי המושגים הבסיסיים של הרפואה הסינית הם מאוד פשוטים, אינטואיטיביים כמעט לכל אחד. אמא שלי חוותה אפיזודות של עלייה פתאומית של לחץ דם לפני כמה שנים, יאנג עולה של הכבד כתוצאה מחסר יין. כשהמדקר שלה אמר לה שמנגנון הקירור שלה נחלש ולכן היא מרגישה תופעות של חום שעולה לראשה, היא הבינה בדיוק למה הוא מתכוון. היא אמרה לי שזהו אחד האיבחונים המדוייקים ביותר ששמעה אי פעם.
כשאני מנסה להסביר לאנשים את הרעיון על היין והיאנג, הם מבינים אינטואיטיבית בדיוק למה אני מתכוונת. אם אני שואלת אותם מה מבין החושך והאור הוא יין ומה יאנג הם כולם, ללא יוצא מן הכלל, יודעים לענות כי החושך הוא ייני.
בעצם לרפואה הסינית יש יכולת לתת לאנשים הסבר נוסף לעצמם שהם באמת יכולים להבין. אנחנו מציעים להרבה יותר אנשים לפתוח צוהר למשהו שהוא בעיניי משפר את איכות חייהם, איכות חייו של כל אחד מהם ואיכות חיינו כקולקטיב. ושאלת דרך אגב לסיום, במה שונה טיפול מלימוד?