Everyone should carefully observe which way his innermost heart draws him, and then choose that way with all his strength
-Hasidic-
החסידות מביאה סיפור על בן מלך שנשלח על ידי אביו אל העם, כדי להבין את צרכיו מבפנים. ואמנם, הנסיך שמילא אחר צו אביו, התערבב עם העם והתמזג עם ההמון עדי כדי כך שנשכחה ממנו זהותו. לימים, משבושש הבן לחזור לארמון ביתו, שלח המלך עם שליח מכתב לילדו האהוב, בו הוא מבקש בדאגה לדעת, כיצד זה מתמודד עם משימתו. מכתב זה, הציף את עיניו של הנסיך בדמעות של געגועים, משהבין עד כמה הוא התרחק ושכח. הוא הלך אל בית המרזח ושם הזמין את הנוכחים למשקה. שותים ורוקדים, בעוד כולם רקדו ועלצו בגלל הוודקה, הוא רקד ושמח בגלל היותו בן מלך.
הסיפור הנו משל לנשמה היורדת אל תוך גוף ואל עולם החומר, במטרה לעשות את העבודה הדרושה לה לצורך צמיחתה, שמשמעותה הזדככות. בהיותה "ספוגה" בתוך עולם החושים המאפיין את הרובד הגשמי, עלולה להיות שיכחה של מקורה השמיימי. ואולם, שיכחה זו אינה מוחלטת. פעמים רבות, היא מלווה בתחושה עמומה של געגועים, כיסופים ל"אותו משהו" שלעתים אף לא ניתן להגדרה. מן "חוסר שקט" פנימי, שכמו קורא להמשיך בחיפוש, קורא למצוא את הבית. והבית נמצא בפנים, במקום הפנימי ביותר של הלב, המקום בו נשמע - ובעיקר נחווה - קולו של המלך, שמזכיר לנו מי אנחנו.